Back
BackToMain
PrevMode
Mode
חזרהחזרה
הגדרת המושגים באזרחות
נתונים: גולשים צפו בפריט1628|גולשים הדפיסו את הפריט0|גולשים שלחו את הפריט0

מילון מושגים ונושאים  באזרחות

מבוא: הכרזת העצמאות (מגילת העצמאות):

א.    לגיטימציה 

הכרה בזכותו של דבר להתקיים, הצדקה.

בהקשר של הכרזת העצמאות, הכוונה היא ללגיטימיות של הקמת המדינה כמדינת לאום יהודית.

 

ב.     זכויות העם היהודי למדינה: זכות טבעית, זכות (סיבה) היסטורית, זכות משפטית (הכרה בינלאומית), זכות (סיבה) מוסרית

דרישה, רשות לעשות/לקבל דבר מה על סמך עקרונות וערכים כלשהם (היסטוריים, טבעיים, מוסריים ומשפטיים).

זכות טבעית – זכותו הטבעית של העם היהודי, ככל עם ועם, להקים לעצמו מדינה.

זכות היסטורית – זכותו של העם היהודי, כעם יהודי, הקשור קשר היסטורי ותרבותי לארץ ישראל, להקים דווקא בה את מדינתו.

זכות בינלאומית (משפטית) – זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית. הגדרה זו באה לידי ביטוי בהצהרת בלפור, במנדט הבריטי ובהחלטת האו"ם (181, בה הוחלט להקים מדינה יהודית, לצד מדינה ערבית, בשטחי ארץ ישראל המערבית).

זכות מוסרית – בעקבות העוול שנגרם לעם היהודי בתקופת השואה, מחויב העולם מוסרית לפצותו על ידי הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.

ג.      תשתית המדינה: יסודות יהודיים ויסודות דמוקרטיים

יסודות יהודיים

מדינה יהודית, מדינתו של העם היהודי החי בישראל, וכן של היהודים החיים בתפוצות.

יסודות דמוקרטיים

הדגשת ערכי החירות והשוויון לכל אזרחיה. מדינתם של המיעוטים החיים בישראל, הזכאים לשוויון זכויות במדינה הדמוקרטית.

 

חלק ראשון:  מהי מדינה יהודית?

1. לאום ומדינת לאום      

א.      מדינה ריבונית (שטח, אוכלוסיה, שלטון, ריבונות)

זוהי יחידה ארגונית המבוססת על הצורך לקיים סדר פנימי בחברה, ולספק ביטחון והגנה לתושביה. לשם כך חייבים להתקיים בה ארבעה תנאים הכרחיים: טריטוריה, אוכלוסיה, שלטון ועצמאות.

 

ב.  קבוצה אתנית

קבוצה שלכל חבריה כמה יסודות משותפים שאינם פרי בחירה, כגון: מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה, ולעיתים גם דת. קבוצה זו אינה שואפת להגדרה עצמית (לדוגמא – הדרוזים בישראל).

ג.  לאום

חברה בעלת זהות משותפת, עם זיקה לטריטוריה מסוימת השואפת להגדרה עצמית, במסגרת של מדינה ריבונית. הלאום יכול להיות מבוסס על יסודות אתניים ו/או יסודות פוליטיים.

ד.     לאומיות

זהות לאומית, תחושת שייכות ללאום, לחברה.

ה.    לאומיות אתנית

זהות לאומית של לאום המבוסס על יסודות משותפים, כמו מוצא, שפה, תרבות והיסטוריה. אלה הם יסודות שאינם פרי בחירה, כלומר – מרכיבי זהות לתוכם נולד האדם.

ו.      לאומיות פוליטית

זהות לאומית של לאום המבוסס על יסודות משותפים של אידיאולוגיה, עקרונות וערכים שהם פרי בחירה – החברה בוחרת את המסגרת והערכים עמם היא מזדהה, והם שמגדירים את זהותה הלאומית.

ז.      יסודות אתניים

מוצא, היסטוריה, שפה, תרבות, לפעמים גם דת – מאפיינים מולדים שאינם פרי בחירה של האדם והחברה בה הוא חי.

ח.    יסודות פוליטיים

עקרונות, השקפת עולם, אידיאולוגיה – מאפיינים רעיוניים אותם מאמץ האדם לעצמו ועמם בוחרת החברה להזדהות.

ט.    מדינת לאום

מדינה דמוקרטית המדגישה יסודות אתניים בהגדרת זהותה הלאומית. המדינה מזוהה עם היסודות האתניים של לאום הרוב החי בקרבה (לדוגמא: ישראל).

י.       מדינת כל אזרחיה

מדינה דמוקרטית המבוססת על לאומיות פוליטית. היא מדגישה את היסודות הפוליטיים, ואינה נותנת משקל רב ליסודות אתניים (לדוגמא: ארה"ב).

 

 

 

2.    מדינת ישראל: גישות שונות

א.    גישת מדינת כלל אזרחיה

לאומיות פוליטית. אין מקום למאפיינים אתניים בזהות הלאומית הישראלית. שלילת הציונות. דמוקרטית בלבד – שוויון מלא בכל תחומי החיים, הפרדת דת ממדינה.

ב.  גישת מדינת היהודים

מסתפקת בשמירה על רוב יהודי וריבונות יהודית במדינה. המדינה לא מתערבת בגיבוש התרבות. התרבות שתיווצר בה תושפע מהרוב (היהודי) ותשקף מטבע הדברים את רצונו. זוהי מדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית.

ג.   גישת מדינת העם היהודי

מדינת העם היהודי כולו. מוקד הזדהות לאומית. תומכת בקשר הדדי בין מדינת ישראל לבין יהדות התפוצות – קיבוץ גלויות. זוהי מדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית.

ד.   גישת מדינת לאום יהודית תרבותית

מדינה יהודית, ציונית, חילונית, המבקשת להנחיל את ערכי היהדות. מבססת את תרבותה על המורשת היהודית ומשלבת בין מקורות יהודיים-דתיים, לאומיים ותרבותיים.

זוהי מדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית.

ה.   גישת מדינה דתית לאומית

תפקיד מרכזי לדת בחיים הציבוריים (שמירת שבת, כשרות) חוקי המדינה והפסיקה בבתי המשפט יתבססו על המשפט העברי (חוקי תורה, משנה ותלמוד).

זוהי מדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית.

ו.    מדינת התורה

מדינת הלכה. חוקי התורה הם חוקי המדינה. הנהגה דתית. מחכים לגאולת המשיח. שוללת את הציונות, ולכן היא יהודית בלבד.

 

3.    סוגיית הזהות של אזרחי ישראל

         א.  זהות

מכלול של מרכיבים באמצעותם מגדיר האדם את עצמו. חלקם מרכיבים שיוכיים (מוצא, מין) וחלקם מרכיבים נרכשים הניתנים לשינוי ( מקצוע, דת, אזרחות)

ב.  זהות אזרחית

בקרב אזרחי ישראל, המרכיב האזרחי בזהות הוא ישראלי , ובכך הוא מבליט את זיקתו למדינת ישראל.

                ג.  זהות לאומית

המרכיב הלאומי בזהותם של אזרחי ישראל הוא יהודי, ובכך הוא מבליט את זיקתו לעם היהודי בארץ ובתפוצות.

ד.  זהות דתית

המרכיב הדתי בזהותם הוא היהדות (מי שאינו דתי, יגדיר עצמו – חילוני).

ה.   זהות אתנית

מי שרואה עצמו כשייך לקבוצה אתנית מסוימת, כגון הדרוזים בישראל, יגדיר עצמו כבן קבוצת המיעוט הדרוזית.

 

4.    מאפייניה של מדינת ישראל כמדינה יהודית

א.    סמלי המדינה

מבטאים את היסודות האתניים עליהם הוקמה מדינת ישראל – מדינת הלאום היהודי. תפקיד הסמלים לשמש כלי מאחד ומלכד של בני האומה. סמלי מדינת ישראל הם – הדגל, ההמנון, מנורה וענפי זית.

ב.   מוסדות המדינה

מוסדות לאומיים ייחודיים המיועדים רק לאזרחים היהודיים, והם- הסוכנות היהודית, הרבנות הראשית, קק"ל ועוד.

ג.   חקיקה כביטוי למדינה יהודית (רשימת החוקים + הסבר קצר)

מדינת ישראל חוקקה חוקים המאפיינים את צביונה של המדינה כמדינה יהודית. חוקים אלו תורמים לתחושות אי השוויון ואפליה פסולה מצד המדינה ביחסה למיעוטים הלאומיים שבה. לדוגמא: בחוק קק"ל (1953) נקבע כי קק"ל תרכוש קרקעות ותושיב עליהם יהודים בלבד. הדבר פוגע בערבים ובדרוזים הרואים בחוק זה אפליה פסולה, פגיעה בשוויון על רקע לאומי.

בחוק השבות – מפלה יהודים לטובה, משום שהוא מעניק לכל יהודי זכות הגירה, ובעקבותיו התאזרחות בישראל על פי חוק האזרחות. הדבר פוגע בערביי ישראל שלא נהנים מחוק זה.

ד. הסדר הסטטוס קוו

הסדר פשרה אשר הושג ב-1947 בין הדתיים לחילונים בנושאי דת ומדינה. בהסכם זה נקבעו ארבעה הסדרים: שמירת כשרות במקומות ציבוריים (משרדי ממשלה, צה"ל), שמירת שבת במקומות ציבוריים (תחבורה ציבורית), שמירת המעמד האוטונומי לחינוך הדתי ומתן זכות בלעדית לבתי דין רבניים בענייני נישואין וגירושין.

 

 חלק שני: מהי דמוקרטיה?

  1. הרעיון הדמוקרטי

א. דמוקרטיה כצורת ממשל

צורת ממשל אשר בה העם הוא הריבון, הוא מקור הסמכות השלטונית.

רצון העם בא לידי ביטוי בעקרונות הבאים: בחירות חופשיות, הכרעת הרוב, הפרדת רשויות ועוד. זוהי דמוקרטיה פורמלית.

ב. דמוקרטיה כערך

השקפת עולם, על פיה פועלת המדינה הדמוקרטית, השמה את האדם במרכז. השקפה זו דוגלת בערכים ובעקרונות הומניסטיים. זוהי דמוקרטיה מהותית.

השקפת העולם הדמוקרטית רואה את האדם כבעל ערך וזכויות טבעיות מיום היוולדו, ולכן יש לו זכות ליטול חלק בהחלטות הנוגעות לו.

ג.  דמוקרטיה פורמלית

ראה דמוקרטיה כצורת ממשל

ד.  דמוקרטיה מהותית

ראה דמוקרטיה כערך

ב.     אמנה חברתית

רעיון שהתפתח על ידי הוגי דעות באנגליה ובצרפת במאות 17 ו-18. המדינה נוצרה כתוצאה מהסכמה בין בני אדם חופשיים ושווים בדבר זכויותיהם וחובותיהם בחברה, ובדבר יחסיהם עם המדינה.

השלטון מבוסס על הסכמת העם, ולכן השלטון אחראי בפני העם ומחויב לפעול לטובתו, לשמור ולהגן על חירויותיו.

משטר דמוקרטי מבוסס על עקרון האמנה החברתית. תיאוריה על פיה הפרטים, לאור ההכרה בכך שכל בני האדם בני חורין ובעלי זכויות יסוד, ומתוך הבנה שיש צורך במסגרת שאפשר להם את מימוש חרותם וזכויותיהם, מתאגדים יחד במסגרת של מדינה.

ג.      ערך החירות

האדם נולד חופשי, ולכן זכותו לעשות כרצונו, כל עוד הדבר אינו מנוגד לחוק.

ד.     ערך השוויון

זכותו של כל אדם ליהנות מיחס שווה כמו לכל אדם אחר, ולא להיות מופלה על רקע כלשהו (דתי, לאומי) או בשל השקפותיו.

 

 

  2.   המדינה הדמוקרטית: הגדרות וגישות

א.  גישה ליבראלית

גישה זו מעמידה את הפרט במרכז. היא מדגישה את ערך החירות, דואגת לשוויון פוליטי ומשפטי, אך אינה מתערבת בענייניו הכלכליים והחברתיים של הפרט.

בגישה זו, הדמוקרטיה נתפסת כמשטר המגן על חירויותיו וזכויותיו של הפרט.

ב.   גישה סוציאל דמוקרטית

גישה זו מעמידה את צרכי החברה במרכז. השלטון מתערב בחיי החברה והיחיד, מתוך אחריות ומחויבות לאזרחים. עקרונותיה המרכזיים של גישה זו הם: שוויון, תיקון החברה, איסור אפליה וצמצום פערים חברתיים-כלכליים.

 

 3.    עקרונות המשטר הדמוקרטי

א.  עקרון שלטון העם

העם הכולל את כל אזרחי המדינה הוא מקור הסמכות השלטונית במדינה, הוא הריבון. העם הוא שאחראי על ניהול המדינה, ועל קביעת כללי המשחק בה.

ב.  עם

כלל האזרחים במדינה ולא עם במובן האתני של המילה.

העם כולל את כל הפרטים והקבוצות – הרוב והמיעוט במדינה (ללא קשר לשיוך אתני, דתי, לאומי, או אחר של הפרט)

ג.  ריבונות העם

העם הוא מקור הסמכות השלטונית במדינה. רעיון זה מתבטא בבחירת נציגים המנהלים את המדינה בפועל. נציגי העם, הנבחרים על ידי כלל האזרחים, מוסמכים לפעול בשם העם ולמענו.

ד.  העם הריבון

העם הוא אחראי על ניהול המדינה ועל קביעת כללי המשחק בה.

ה.  דמוקרטיה ישירה

העם הריבון הוא משתתף פעיל בניהול המדינה. כל החלטה מובאת בפני העם להכרעה (סוג זה של דמוקרטיה היה נהוג באתונה העתיקה).

ו.  דמוקרטיה ייצוגית/עקיפה

השלטון במדינה נתון בידי נציגי העם, שנבחרו על ידי העם הריבון (כלל האזרחים) לנהל את ענייני המדינה לתקופת זמן מוגדרת.

 

                ז.  משאל עם

מכשיר ביטוי של הדמוקרטיה הישירה. פנייה של השלטון הנבחר אל העם, בשאלה המתייחסת לעניינים בעלי חשיבות רבה. העם מתבקש לקבל בעצמו החלטה בקשר לבעיה שהוצגה בפניו. התשובה היא חד משמעית – כן או לא.

ח. בחירות

העם הריבון בוחר נציגים שינהלו את ענייני המדינה במקומו (יחוקקו חוקים, יקבלו החלטות ועוד). העם בוחר את נציגיו לרשויות השלטון לתקופת זמן קצובה. זהו אמצעי חשוב בו באה לידי ביטוי ריבונות העם במשטר של דמוקרטיה ייצוגית.

ט. השתתפות אזרחית

השתתפות של אזרחים הנוטלים חלק בפעילות הפוליטית במדינה. ככל שההשתתפות פעילה יותר, מספר האזרחים מצטמצם.

י. ממשל פרלמנטרי

צורת ממשל ייצוגית. העם בוחר את נציגיו לרשות המחוקקת, וזו בוחרת את הנציגים לממשלה. הממשלה אחראית כלפי הרשות המחוקקת, תלויה בפרלמנט ובאמונה, ובתמיכת רוב חבריה על מנת להתקיים. אי אמון הפרלמנט בממשלה מביא להפלתה.

דוגמא לממשל פרלמנטרי – אנגליה.

יא.ממשל נשיאותי

צורת ממשל ייצוגית. העם בוחר נשיא שמשמש ראש מדינה וראש הרשות המבצעת. במקביל, בוחר העם את נציגיו לקונגרס (הרשות המחוקקת). כהונתו של הנשיא אינה תלויה באמון הפרלמנט, אולם יחד עם זאת מתקיימת בין הנשיא לפרלמנט מערכת של פיקוח ובקרה המגבילה במידת מה את כוחו של הנשיא. אחריות הנשיא היא כלפי העם.

דוגמא לממשל נשיאותי – ארה"ב.

יב.ממשל מעורב

צורת ממשל ייצוגית. שילוב בין ממשל נשיאותי לבין ממשל פרלמנטרי. הפרלמנט נבחר על ידי העם, וכן גם הנשיא.

הנשיא עוסק בענייני חוץ, הממשלה וראש הממשלה נבחרים על ידי הפרלמנט והם עוסקים בענייני פנים.

דוגמא לממשל נשיאותי – צרפת.

יג. עקרון הפלורליזם

השקפה וערך דמוקרטי, שלפיהם החברה מכירה בשונות בין פרטים ובין קבוצות, וכן בזכותה של כל קבוצה לשמור על ייחודה ולבטאה.

יד. סובלנות

נכונות לקבל את השונה ולכבד את זכותו של הזולת לשמור על שונותו, ולתת לה ביטוי. על כל פרט פרט לאפשר לזולתו להביע את דעותיו ועמדותיו, גם אם הן מנוגדות לשלו. הסובלנות חייבת להיות הדדית.

טו. הסכמיות

הסכמה בין כלל הקבוצות והפרטים במדינה על כללי משחק שיהוו את המסגרת בתוכה יוכלו לפעול כולם. מסגרת שתאפשר חיים משותפים תוך שמירה על השונות והייחודיות של כל אחד ואחד.

טז. הסדר

הסדר מוסכם בתחום מסוים, למשל – העובדים והמעסיקים מנהלים משא ומתן, ומגיעים למסקנות ולפשרה בנושאים שונים (חופשות, שביתות), ומסכימים על סדרי פעולה מסוימים המחייבים אותם.

יז. הסכמה רחבה - קונצנזוס

הסכמה של רוב בני החברה ושל רוב הקבוצות השונות בה בנושאים עקרוניים ומהותיים של קיומם המשותף.

 

יח. עקרון הכרעת הרב

הליך מוסכם לקבלת החלטות בחברה דמוקרטית בדרך של פתרון סכסוכים בדרכי שלום. העיקרון קובע שהחלטות יתקבלו בדרכי שלום, על אף השונות וחילוקי הדעות. ההכרעה תתקבל בדרך של הכרעת רוב.

הכרעת הרוב חייבת להתחשב במיעוט ולא לפגוע בו.

יט. רב יחסי/רגיל

ההחלטה שמתקבלת היא זו שקיבלה את מרב הקולות מקרה מי שהשתתף בהצבעה בפועל.

כ.  רב מוחלט

רוב קולות 50%+1 מבין כלל המשתתפים בהצבעה.

כא. תנאי הכרחי אך לא מספיק

הכרעת הרוב הוא תנאי הכרחי לקיום הדמוקרטי, אך אינו תנאי מספיק – הכרעת הרוב, כדי שתהיה לגיטימית, חייבת להבטיח את זכויותיו של המיעוט ולא לפגוע בהם.

 

כב. עקרון זכויות אדם ואזרח

זוהי מהות הדמוקרטיה, תכליתה של המדינה הדמוקרטית והסיבה לקיומה. עיקרון זה מתייחס לכל אדם מעצם היותו אדם.

 

כג.  זכויות יסוד

זכויות טבעיות, בסיסיות של האדם. הן שייכות לו מרגע לידתו. זכויות יסוד לא מוענקות לאדם על ידי השלטון, ולכן לשלטון אסור לפגוע בהן או לשלול אותן באופן שרירותי.

כד. זכויות אדם

זכויות טבעיות שכל אדם זכאי להן מעצם היותו אדם. השלטון אינו מעניק אותן, ולכן אינו יכול לשלול אותן, אך הוא מחויב להגן עליהן ולממשן.

כה. זכויות אזרח

זכויות השייכות לאדם מרגע היותו אזרח במדינתו. כריבון, זכותו של האזרח ליטול חלק בחיים הפוליטיים. למדינה אסור לפגוע בהן ללא הצדקה. למשל – זכותו של אזרח לבחור ולהיבחר, להתאגד פוליטית, למתוח ביקורת על השלטון ועוד. אלה זכויות שנובעות ממסגרת המדינה, זכויות שתלויות בעצם קיומה של המדינה ולא קיימות בלעדיה.

כו.  זכויות טבעיות

זכויות הנתונות לכל אדם מרגע לידתו. זכויות אלה כוללות את הזכות לחיים ולביטחון, הזכות לשוויון, הזכות לכבוד, הזכות לחירות והזכות לקניין. ע"פ ההשקפה הדמוקרטית – תפקידה של המדינה לשמור ולהגן על זכויות אלה. אין לשלטון סמכות לפגוע בהן או לשלול אותן.

כז.  זכויות מוענקות

זכויות חברתיות המוענקות לאזרח על ידי המדינה בהתאם למדיניותה.

הענקתן אמורה להבטיח קיום רמת חיים אנושית, סבירה, לכלל הפרטים החיים במדינה. זכויות חברתיות נוגעות בענייני חינוך, בריאות, ורווחת הפרט.

כח. הזכות לחיים ובטחון (ושלמות הגוף)

זכותו של כל אדם לחיות מבלי לחשוש מפגיעה גופנית או נפשית המסכנת את חייו או פוגעת בשלמות גופו, וחובת המדינה לספק לו את ההגנה לשם מימוש זכות זו.

כט.  הזכות לחירות:

זכות זו מקורה בהכרה שבני האדם הם יצורים אוטונומיים, בעלי תבונה הרוצים לשלוט בחייהם, לכוונם על פי רצונם ולשאת באחריות לבחירותיהם.

כוללת את הזכויות הבאות:

      א.1.   חופש מחשבה ודעה

זכותו של כל אדם לחשוב ולגבש לעצמו דעה בכל נושא ועניין. חירות הדעה היא זכות מוחלטת, המצביעה על היותו של האדם יצור בעל תבונה, חושב, אוטונומי וביקורתי.

 

      א.2.   חופש מצפון

זכותו של כל אדם לאמץ לעצמו ערכים מוסריים ולנהוג על פיהם. זכותו של כל אדם לסרב לבצע פעולה שנוגדת את מצפונו.

      א.3.   חופש ביטוי

החופש של כל אדם לבטא כל דעה, רגש, אמונה, העדפה, בכל דרך – אמצעי תקשורת, אמנות, הפגנות ועוד.

      א.4.   חירות/חופש המידע  

זכותו של כל פרט להיות חשוף למידע שיאפשר לו גיבוש עמדה ודעה בכל עניין ודבר. זכותו של הפרט, כחלק מהעם הריבון, לקבל מידע על הנעשה במדינה ועל עניינים המשפיעים על חייו ואיכותם.

      א.5.   חופש העיתונות

אחת הדרכים החשובות למימוש חופש הביטוי וחירות המידע – זכות הציבור לדעת. עיתונות חופשית פירושה – תקשורת עצמאית שאינה תלויה בשלטון.

      א.6.   זכות הציבור לדעת

זכותו של הציבור לדעת מה עושים נציגיו בשלטון, על מנת שיוכל, כריבון, לפקח ולבקר את מעשיהם.

      א.7.   חופש דת

חופש דת וחופש מדת. החופש של כל פרט להאמין ולקיים את מנהגי הדת וטקסי הפולחן.

      א.8.   חופש מדת

החופש הנתון לכל אדם לבחור בדרך של אי אמונה, מבלי שיכפו עליו קיום מצוות וטקסי פולחן דתיים.

      א.9.   חופש התאגדות/חופש השביתה/ חופש ההפגנה

חופש ההתאגדות

זכותו של כל פרט להתאגד בקבוצות, במטרה לקדם אינטרסים שונים – חברתיים, פוליטיים, כלכליים ואחרים.

חופש ההפגנה

אחת הדרכים למימוש חופש הביטוי. חירות האסיפה, התהלוכה וההפגנה. זוהי דרך ביטוי קולקטיבית, המאפשרת הבעת דעה בפומבי, והשגת הד ציבורי.

חופש השביתה

זכותו של כל ציבור עובדים לשבות, אם נפגעו זכויותיו כעובדים, בתנאי שמיצו אמצעי הידברות אחרים.

 

 

      א.10.   חופש תנועה

החופש של כל אדם לנוע ממקום למקום. זכותו של הפרט לנוע בחופשיות בתחומי המדינה, וזכותו לצאת למדינה לחו"ל, ולחזור אליה ללא הגבלה.

      א.11. חופש עיסוק            

כל אדם יכול לבחור לעסוק בכל מקצוע או מקום עבודה שירצה, במקום ובדרך הרצויים לו, לשם הבטחת צרכי הקיום שלו (פרנסה) ולהגשמה עצמית.

 

ל. הזכות לקניין חומרי ורוחני

זכותו של כל אדם להיות בעל רכוש, לשמור עליו ולהנות ממנו, ללא חשש שילקח ממנו. אין לעשות שימוש בקניינו של אדם ללא רשותו. קניין יכול להיות חומרי (מוחשי) או רוחני (זכויות יוצרים, רישום פטנט). אין לסלף או לשנות יצירה שיש לגביה זכויות יוצרים. קניין הוא כל דבר בעל ערך כלכלי.

לא. הזכות לשוויון

במדינה ובחברה יש התייחסות שווה לכל אדם באשר הוא אדם, ללא הבדל דת, גזע, לאום,מין, שפה, השקפת עולם והשקפה פוליטית. נובע מההכרה שכל בני האדם שווים בערכם ובזכויותיהם.

א.1. שוויון פוליטי

כל קול שווה לקולו של הזולת, כל אחד יכול להבחר והזדמנות שווה להתמודד בבחירות (למשל – מימון מפלגות, חלוקת זמן תעמולה)

א.2. שוויון בפני החוק

תוכן החוק חייב להיות שיוויוני, אין זכויות יתר ואכיפת החוק תיושם לגבי כל האזרחים בצורה שווה.

א.3. שוויון הזדמנויות חברתי וכלכלי

אין פירוש הדבר התייחסות שווה לכולם, אלא מתן הזדמנויות שווה.

א.4. מדיניות הבחנה

הענקת יחס שונה, לבני אדם שונים, שהשוני בניהם רלוונטי לנושא ההתייחסות. הסיבות לשוני מוצדקות.

א.5. מדיניות העדפה מתקנת

מדיניות שנוקטות מדינות כדי לשפר את מצבן של קבוצות מקופחות במדינה. מטרת מדיניות זו היא לצמצם את הפער הקיים בין קבוצות מקופחות לשאר האוכלוסיה. ההתייחסות השונה מוגבלת בזמן. אפליה לגיטימית.

א.6. אפליה פסולה

התייחסות שונה לבני אדם בעלי תכונות וצרכים דומים מסיבה שאינה מוצדקת, או שהשוני בין בני האדם אינו רלוונטי לנושא ההתייחסות.

לב. הזכות להליך הוגן

זכותו של כל אדם הנמצא בהליך משפטי, שזכויותיו הטבעיות לא ייפגעו מעבר למה שנדרש, לצורך החקירה והמשפט. הגנה מפני שרירות השלטון. קיימים כללים לגבי חיפוש, מעצר, הענשה ללא משפט, לקבל מידע על אשמתו, קבלת ייצוג משפטי, משפט פומבי, שופטים בלתי תלויי והזכות לערעור.

לג. הזכות לכבוד

זכותו של אדם שלא להיות נתון ליחס משפיל או מעליב.

א.1. הזכות לפרטיות

זכותו של כל אדם לחיות ללא חשיפה, התערבות או חדירה לחייו. זכותו של אדם שלא יחדרו לתחומו הפרטי ללא רשותו. אין לגעת בחפציו ובגופו של אדם ו/או לאסוף לגביו מידע ללא רשותו.

א.2. הזכות לשם טוב

זכותו של כל אדם ששמו לא יוכפש (שלא יפורסם מידע שקרי לגביו) אין לפרסם מידע שיש בו כדי לפגוע בשמו ובדמויו הציבורי של אדם ללא סיבה.

לד. זכויות אזרח – זכויות פוליטיות

 זכויות הקשורות לניהול המסגרת המדינית. זהו הביטוי המעשי של עקרון שלטון העם. אלו הן זכויות טבעיות. לאזרח במדינה דמוקרטית זכות טבעית לשלוט.

א.1. הזכות לבחור והזכות להבחר

זכותו של כל אזרח לבחור ולהיבחר לרשויות השלטון. האזרח שותף לניהול מדינתו. הוא חלק מהעם הריבון ולכן יש לו את הזכות להשפיע על מדיניות השלטון ועל הדרך בה הוא מנהל את המדינה.

א.2. הזכות להתארגנות פוליטית

זכותו של כל אדם להתארגן ולהתאגד לקב' פוליטית.

א.3. הזכות למתוח בקורת על השלטון 

תהליך קבלת ההחלטות נעשה בדרך של דיון ושכנוע ולכן הבעת דיעה ומתיחת ביקורת על השלטון היא תנאי הכרחי להבטיח פיקוח וביקורת על השלטון וחילופי שלטון בדרכי שלום

לה. זכויות חברתיות

נובעות מהתפיסה החברתית הרואה חשיבות בהענקת שירותים בסיסיים לכלל האוכלוסיה בתחומי חינוך, בריאות ורווחה. זכויות אלו ניתנות לשינוי או ביטול בהתאם להשקפת השלטון. אלו זכויות מוענקות, לא טבעיות.

לו.  רמת חיים

לחיות ברמה סבירה ואנושית. רמת חיים בסיסית היא תנאי חיוני לקיומו של אדם חופשי המסוגל לחשוב ולקבל החלטות הגיוניות.

לז.  חובות אדם ואזרח

מתחלקות לחובות מוסריות, חובות על פי החוק וחובות כאזרח המדינה. אין סימטריה בין זכויות לחובות. אדם שלא ממלא חובותיו ניתן להטיל עליו סנקציה, אך לא לשלול את זכויותיו הטבעיות.

א.1. חובות מוסריות

חובות האדם כאדם - כל אדם חייב להכיר בזכותו של כל אחד מהפרטים בחברה לממש את זכויותיו הטבעיות. חובה על כל פרט שלא לפגוע בזולת ובזכויותיו וחובה עליו לאפשר לזולת לממש את זכויותיו וחרותו. לעיתים זה כרוך בוויתור על זכויותיו שלו.

א.2. חובות אזרחיות

חובות האדם כאזרח – נובעות ממודעות של אדם לכך שהוא מהווה מרכיב חשוב בחברה ובמדינה. בעצם היותו אזרח במדינה דמוקרטית, חייב האדם כאזרח לממש את זכותו האזרחית ולהשתתף בעיצוב החיים הציבוריים והפוליטים במדינה, למשל ע"י השתתפות בבחירות.

א.3. חובות על פי החוק

חובות הנובעות מתוקף החוק כגון תשלום מיסים, גיוס לצבא וכו'.

לח. התנגשות בין זכויות

זכויות האדם מתנגשות לעיתים זו בזו ולכן אינן ניתנות למימוש מוחלט. כמו כן יכולה להיות לעיתים התנגשות בינן לבין אינטסים וערכיפ של החברה.

לט. שקלול ואיזון

כאשר יש התנגשות בין זכויות, או בין זכויות לערכים ואינטרסים של המדינה, פועלת המדינה, על זרועותיה השונות בדרך של שקלול ואיזון. כל מקרה של התנגשות, נבחן לגופו תוך שקילת כל הגורמים המעורבים במקרה הנדון. שוקלים מהו הפתרון המאפשר הגנה מירבית על הזכויות ו/או הערכים המתנגשים, תוך איזון (שמירה על יחס רצוי) שיבטיח שהפגיעה בכל אחת מהזכויות או הערכים תהיה מועטה ככל האפשר.

מ.  זכויות יחסיות

זכויות האדם אינן מוחלטות (פרט לחופש הדיעה), אלא יחסיות. הן אינן ניתנות למימוש מלא.

מא.   זכויות מיעוטים/זכויות קבוצה

זכויות של קבוצות מיעוט תרבותיות (אשר אינן שייכות ללאום הרב): אתניות/דתיות/לאומיות הרוצות לשמור על זהותן הייחודית השונה מזהות רב האוכלוסיה במדינה.כדי לשמור על זהות זו הן מבקשות הכרה מצד המדינה באמצעים שונים שתספק המדינה. זכויות מוענקות, לא טבעיות. ניתנות בתחומי חינוך (תרבות/מורשת), שפה, פולחן, וייצוג במוסדות השלטון.

מב. גישה ליבראלית מתונה

המדינה מאפשרת זכויות אך אינה תומכת תקציבית או באמצעות תחיקה. אין הכרה רשמית בזכויות קבוצה אך ישנה סובלנות כלפי קבוצות הרוצות לשמור על שונותן. קבוצות כאלה יכולות להקים לעצמן מסגרת חברתית – תרבותית ייחודית, ללא התערבות המדינה. (ארה"ב)

מג. גישה ליבראלית קיצונית

אין הכרה בזכויות ייחודיות של קבוצות מיעוטים. דיכוי פלורליזם תרבותי, לשוני ואתני, תוך כפייה להיטמע בתרבות השלטת. (צרפת)

מד. גישה המכירה בזכויות קבוצה

הכרה רשמית בזכויות ייחודיות של קבוצות מיעוטים. המדינה מעניקה לקבוצה אמצעים (כספיים או חוקיים) שיאפשרו לה לשמור על שונותה. ההכרה יכולה לבוא

לידי ביטוי באוטונומיה, פדרליזם או הענקת זכויות ע"י המדינה.

מה. אוטונומיה

שלטון עצמי פנימי לאוכלוסיות בעלות ייחוד המבדיל אותן מאוכלוסיית הרב.

מו. פדרליזם

חלוקת המדינה למחוזות, בהם מתקיים שלטון עצמי ברב תחומי החיים. קבוצות אתניות יכולות לממש את ייחודן במסגרת זו (שוויץ).

4.  עקרון הגבלת השלטון

בידיו של השלטון במדינה מצויים משאבי כח רבים: כלכליים, אנושיים, מקורות מאגרי מידע ומנגנוני אכיפה. כח זה מוענק לשלטון במדינה דמוקרטית ע"י העם הריבון, הבוחר בנציגיו לשלטון ומעניק להם סמכות לנהל את המדינה בשמו ולמענו. העוצמה הרבה הנצברת בידי השלטון מעלה חשש שיעשה בה שימוש לרעה ויהפוך לעריץ ולשרירותי. חשש זה מוביל להקמת מנגנונים ואמצעים אשר יגבילו את כוחו של השלטון.

א.  עריצות שלטונית

הכרעה ברשויות השלטון אשר פוגעת באזרחים, בזכויותיהם ויכולה להגיע עד כדי ביטול הדמוקרטיה (למשל חוק לביטול הבחירות).

ב.  עריצות הרב

במסגרת קבלת החלטות, הכרעה על פי עקרון הכרעת הרב אשר אשר עשוייה לפגוע באזרחים או בקבוצות מיעוט – חוסר סובלנות, פגיעה בזכויות אדם ואזרח, דיכוי קבוצות מיעוט.

 

ג.   הפרדת רשויות

פיזור סמכויות השלטון (חקיקה, ביצוע ושיפוט) בין שלושה גופים: (רשות מחוקקת, מבצעת ושופטת, כדי למנוע ריכוז כוח במוקד שילטוני אחד. ההפרדה איננה  מוחלטת.

ד.   ריסון ובקרה

למרות הפרדת הרשויות – קיים גם ערוב רשויות – רשות אחת מרסנת ומבקרת את האחרת.

ה.   איזונים ובלמים

ההפרדה בין הרשויות איננה מוחלטת – קיים ביניהן קשר של איזונים ובלמים (ריסון ובקרה של רשות אחת את האחרת), אשר מגבילים את כוחה ועוצמתה של כל רשות, מאפשרים קיומו של מנהל תקין ויעיל ומבטיחים בכך את חירותו של האזרח תוך הגנה מפני עריצותו של השלטון.

ו.    בחירות

האמצעי החשוב ביותר להגבלת השלטון במדינה דמוקרטית, הקיים בידי העם. העם

יכול להחליף את השלטון. הביטוי החשוב ביותר לריבונות העם ולהיותו הסמכות השלטונית.

      א.1.   כלליות

כל אזרחי המדינה רשאים להשתתף בבחירות.

      א.2.   שוויוניות

לכל אזרח יש קול אחד וכל קול שווה.

      א.3.   חשאיות

איש מלבד הבוחר אינו רשאי לדעת כיצד הוא בוחר.

      א.4.   מחזוריות

(תקופתיות) – הבחירות מתקיימות במרווחי זמן סדירים הקבועים בחוק.

      א.5.   התמודדות חופשית

בחירות המקיימות את התנאי של תחרות חופשית בין שני מתמודדים לפחות.

      א.6.   שיטת בחירות יחסית

חלוקת המנדטים (המושבים) בפרלמנט יחסית למספר הקולות שלהם זכתה רשימת המועמדים.

      א.7.   שיטת בחירות רובית

כנציגים לפרלמנט, נבחרים המועמדים של המפלגה שזכו ברוב קולות הבוחרים באזורי הבחירה שלהם.

      א.8.   רשימתי/אישית

במי בוחרים: רשימת מועמדים (שנבחרה בבחירות מוקדמות/פריימריז, או נבחרה במוסדות המפלגה, או נבחרה באמצעות ועדה מסדרת של המפלגה) או בוחרים במועמד בבחירה אישית.

      א.9.   ארצית/אזורית

חלוקת אזורי הבחירה: כל הארץ מהווה אזור בחירה אחד לצורך חישוב תוצאת הבחירות או המדינה מחולקת לכמה אזורים. בכל אזור נבחר נציג או כמה נציגים של האזור לפרלמנט.

      א.10. ייצוגיות / יציבות

שיטות הבחירות השונות נעות בין הצורך לאפשר ייצוגיות מירבית (עקרון הייצוגיות) הבא לידי ביטוי בשיטת הבחירות הרשימתית - יחסית, (היציבות מושגת ע"י אחוז החסימה) לבין הרצון לקיים שלטון יציב שיתפקד ביעילות (יציבות השלטון) הבא לידי ביטוי בשיטת הבחירות האישית - רובית. (הייצוגיות באה לידי ביטוי ע"י קיום בחירות אזוריות.)

      א.11 שיטת בחירות מעורבת

שילוב בשיטת הבחירות מאפיינים שונים מהדגמים הקיימים.

ה.    מנגנוני פיקוח וביקורת (מוסדית/פורמלית ובלתי פורמלית)

מנגנונים שתפקידם וסמכותם כמפקחים על רשויות השלטון ומבקרים אות. פורמאלים / מוסדיים – מעוגנים בחוק (פרלמנט, מוסד לביקורת המדינה, נציב תלונות הציבור, מערכת המשפט) ומנגנונים בלתי פורמאליים – כוללים גופים אזרחים או קבוצות המבקשים לבקר את השלטון מיוזמתם ומתוך כך להגביר את מודעותו לפעילותו ולהבטיח שלא יחרוג מסמכויותיו (תקשורת, דעת קהל, אמנות)

ו.      חוקה (פורמלית ומטריאלית)

מסמך הקובע את עקרונות היסוד של המדינה, את ערכיה ואת הנורמות הפוליטיות שלה, וכן את הכללים שעל פיהם תתנהל המדינה. כוללת פירוט של זכויות אדם ואזרח, ולעיתים גם זכויות מיעוטים. תפקידה להגביל ולרסן את כוחו של השלטון, למנוע עריצות הרב. חוקה פורמלית–כתובה במסמך אחד ויש לה מעמד על. חוקה מטריאלית – אינה חייבת להיות מרוכזת במסמך אחד, היא מורכבת מחוקים ופסקי דין. התכנים – עוסקים בערכים המהותיים של המדינה. יותר גמישה מחוקה פורמלית.

5. עקרון שלטון החוק במדינה דמוקרטית

המדינה מתנהלת על פי חוק; חוק שמתקבל באופן דמוקרטי, ע"י הרשות המחוקקת, בה יושבים נציגי העם. כולם – הן רשויות החוק והן האזרחים כפופים לחוק, שווים בפני החוק והחוק שווה לכולם.

א.    ציות לחוק

הציות נעשה מתוך הבנת חשיבותו של החוק לשמירה על הסדר הציבורי ומתוך ראיית החוק כמכשיר המשרת את האינטרסים של כולם.

ב.     שוויון בפני החוק

החוק במדינה דמוקרטית שווה לכולם וכולם שווים בפני החוק. תוכן החוק חייב להיות שיוויוני, אין זכויות יתר, ואכיפת החוק תיושם לגבי כל האזרחים בצורה שווה.

ג.   מובן פורמלי של שלטון החוק

מתייחס לדרך קבלת החוק, אכיפתו וחובת הציות לו. נחקק ע"י בית המחוקקים, קובע גבולות מותר ואסור, מנוסח בבהירות, ידוע ברבים וכולם שווים בפני החוק.

ד.   מובן מהותי של שלטון החוק

החוק (תוכנו) צריך להיות ראוי, מותאם לערכי הדמוקרטיה ובראשם זכויות אדם ואזרח.

ה.   חוק ראוי

תוכן החוק תואם את עקרונות הדמוקרטיה, בעיקר זכויות אדם ואזרח.

ו.    עליונות החוק

כולם – רשויות השלטון והאזרחים, שווים בפני החוק, כפופים לחוק, ומחוייבים לציית

לחוק. החוק הוא המכנה המשותף המאפשר קיום בצוותא של אנשים וקבוצות שיש להם דעות שונות ואינטרסים נוגדים. כדי שיוכל החוק להוות מכנה משותף יעיל הוא צריך להיות מקובל על כולם. שמירה על שלטון החוק והכרה בעליונותו, מאפשרות את המשך קיומה של המסגרת החברתית.

ז.    עבריינות פלילית רגילה

כל עבירה שיש בה טובת הנאה אישית למבצע.

ח.   עבריינות אידיאולוגית (ואידיאולוגית פוליטית)

עבירה על החוק הנובעת מטעמים של השקפת עולם דתית, פוליטית, חברתית, שאינה תואמת את רוח החוק.

פוליטית – עבירה ממניעים אידיאוןלוגים פוליטים שיש בה קריאת תיגר על פעילות הממשלה ורצון להשפיע על פעילותה. (למשל – סרוב לשרת בשטחים כדי שצה"ל יצא מהשטחים)

ז.      עבריינות שלטונית

אדם בתפקיד ציבורי המנצל את מעמדו, כוחו וסמכותו ומפר חוק, תוך כדי הפעלת סמכותו השלטונית, כדי לשרת עניין או קבוצה או אפילו את טובת המדינה, כפי שהיא נראית בעיניו, באופן החורג ממנהל תקין (לא מניע אישי).

ח.    אי ציות לחוק מטעמי מצפון

סרבנות מצפונית - הפרת חוק הנובעת מכך שהחוק נוגד ערכים של מוסר ואמונה שהסרבן נאמן להם. (למשל פציפיסט שאינו מתגייס)

ט.    פקודה בלתי חוקית

פקודה אשר עוברת על החוק (למשל לערוך חיפוש ללא צו חיפוש). חייבים לציית לפקודה כזו.

י.       פקודה בלתי חוקית בעליל

פקודה הגורמת לפגיעה אנושה בזכויות בסיסיות ואשר אין לה תוקף מוסרי – פעולה אשא מתנוסס מעליה דגל שחור. (בעליל – באופן ברור וחד משמעי שאין עליו עוררין) אסור לציית לפקודה כזו.

6.  גבולות בדמוקרטיה

א.    עיקרון הדמוקרטיה המתגוננת

ב.     אי קבלת עיקרון הדמוקרטיה המתגוננת

ג.      מעצר מנהלי

 

חלק שלישי: המשטר והפוליטיקה בישראל

1.   היסודות החוקתיים של מדינת ישראל

לכל מדינה יש מערכת של חוקים וכללים המבטאים את העקרונות והערכים שהחברה מעונינת לחיות על פיהם. מערכת של נורמות וכללים

א.    הכרזת העצמאות כיסוד חוקתי (מעמדה המשפטי)

הכרזת העצמאות היא מסמך חוקתי המדריך ומכוון את רשויות השלטון בעבודתן. רשויות השלטון – המחוקקת, המבצעת והשופטת, פועלות לפי רוח המגילה, אלא אם כן קיים חוק מפורש של הכנסת הנוגד את רוח המגילה.

ההכרזה אינה חוק, אינה חוקה, ואין לה מעמד עליון. זהו מסמך מנחה.

ב.     בעייתיות החוקה בישראל

מדינת ישראל התחייבה לחוקק חוקה (בהכרזת העצמאות) עד לתאריך ה-1.10.48. אולם, עד היום אין לישראל חוקה שלמה וכתובה, וזאת בשל חילוקי דעות בחברה הישראלית. מצדדי החוקה סבורים, שחקיקת חוקה תסייע לשמירת מדינת ישראל כמדינה יהודית. הדתיים הלאומיים טוענים, שהחוקה צריכה לכלול גם ערכים יהודיים, ואילו החרדים מתנגדים לחוקה, כיוון שלדעתם החוקה היחידה לעם היהודי היא התורה.

ג.      חוק יסוד

חוק השונה מחוק רגיל במעמד, בתוכן ובצורה. החוק צריך להיות משוריין, עליון על חוק רגיל, ולקבוע את ערכיה של המדינה – יהודית ודמוקרטית.

בצורתו – חייב להיות רשום חוק יסוד, אסור שיופיע תאריך על גבי חוק היסוד, החוק חייב להיות כללי ולא מפורט.

ד.     חוק השבות

נחקק ב-1950 וקובע שכל יהודי בעולם רשאי לעלות לארץ ישראל ולחיות בה. זכות זו ניתנת גם לבן זוגו, לבנו ולנכדו של יהודי. "יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת". חוק זה מסייע לשמירת הרוב היהודי במדינת ישראל, לשמירת מדינת ישראל כמדינה יהודית.

ה.    בג"צ רופאייזן

רופאייזן היה יהודי ניצול שואה שהסתתר במנזר והתנצר. הוא ביקש לעלות לישראל באמצעות חוק השבות. הוא טען שהוא יהודי מפני שהוא מרגיש יהודי, ומפני שהוא בן לאם יהודייה (היה יהודי עד שהתנצר). שר הפנים סרב לתת לו אשרת עולה, והוא עתר לבג"ץ. גם בג"ץ סרב להכיר בו כיהודי, בנימוק שכאשר התנצר, הוציא עצמו מהעם היהודי.

ו.      בג"צ שליט

בנימין שליט היה יהודי אשר התחתן עם אישה לא יהודיה. הוא ביקש שבתעודת הזהות של ילדיו יירשם בסעיף הדת: "בן בלי דת", ובסעיף הלאום יירשם: "יהודי". הוא טען שהוא מחנך את ילדיו כיהודים, וכי הם מרגישים שהם יהודים, בדיוק כמו יהודים חילוניים שאינם מאמינים בדת. בג"ץ קיבל את טענותיו, אך מאוחר יותר המפלגות הדתיות בכנסת הביאו לעדכון החוק, כך שבמקרים דומים בעתיד, לא ניתן יהיה להכיר באדם כגון זה כיהודי.

ז.      "מיהו יהודי" על פי חוק השבות

יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה, או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת.

שנולד לאם יהודיה - על פי הגישה האורתודוכסית, רק מי שאמו יהודיה.

או שנתגייר – לא התקבלה הגישה האורתודוכסית, שדורשת גיור כהלכה.

בן דת אחרת – אדם שעבר לדת אחרת, למרות שנולד לאם יהודיה.

ח.    דין דם ודין קרקע

דין דם – האזרחות עוברת לאדם בירושה מהוריו, ללא קשר למקום בו נולד. דין קרקע – לידה במדינה מקנה אזרחות, ללא קשר לאזרחות ההורים.

ט.    חוק האזרחות

חוק הקובע מהן הדרכים/האמצעים לקבלת אזרחות בישראל. מדינת ישראל מקנה אזרחות לכל מי שהגיע לארץ מכוח חוק השבות. בחוק זה דרכים נוספות לקבלת אזרחות – דין דם ודין קרקע – לגבי מי שאינו יהודי המבקש להיות אזרח ישראלי.

 

י.       ביטול אזרחות

אדם יכול לאבד את אזרחותו בדרכים הבאות:

 1. ויתור מרצון.

2. ביטול על ידי שר הפנים, הרשאי לבטל אזרחות למי שמפר אמונים למדינה או שרכש אזרחות לפי נתונים כוזבים.

 

2.   החברה הישראלית – חברה רבת שסעים

א.    מהו שסע

קווי גבול חברתיים החוצים את החברה ומחלקים אותה למחנות שונים. בין מחנות אלו מתקיים מתח.

ב.     שסעים בחברה הישראלית

בחסרה הישראלית 5 שסעים מרכזיים: לאומי (רוב יהודי למיעוט ערבי), דתי (בין יהודים דתיים ליהודים לא דתיים) עדתי (בין אשכנזים יוצאי אירופה ואמריקה לבין מזרחיים יוצאי אסיה ואפריקה,) אידיאולוגי פוליטי (בין ימין ושמאל במישור הפוליטי), ומעמדי-חברתי כלכלי (בין עשירים לעניים, משכילים למשכילים פחות, תושבי ישובים מבוססים לתושבי אזורי פיתוח.

ג.       שסעים חופפים

כאשר יש מתאם בין שסעים שונים (למשל בין המוצא למיקום בסולם החברתי כלכלי).

ד.      שסעים צולבים

כאשר אנשים שונים משתייכים לקבוצות שונות בשסעים השונים. אדם יכול להמנות עם קבוצה אחת בשסע מסוים וקבוצה אחרת בשסע אחר.

ה.     שסע לאומי

קווי גבול חברתיים החוצים את החברה ומחלקים אותה למחנות שונים. בין מחנות אלו מתקיים מתח. המחנות הם יהודים וערבים, ערביי ישראל.

ו.       שסע דתי

קווי גבול חברתיים החוצים את החברה ומחלקים אותה למחנות שונים. בין מחנות אלו מתקיים מתח. המחנות הם יהודים דתיים ויהודים שאינם דתיים.

3.   המשטר ורשויות השלטון בישראל

א.    הרשות המחוקקת

הכנסת היא רשות מכוננת, המופקדת על הכנת החוקה, ורשות מחוקקת המופקדת על חקיקת חוקים במדינה

 

ב.     תפקידי הכנסת

רשות מכוננת, רשות מחוקקת פיקוח וביקורת על הממשלה, בחירת נשיא המדינה ובחירת מבקר המדינה.

ג.      מעמד חברי הכנסת

מתוקף תפקידם זוכים חברי הכנסת למעמד מועדף, לחסינות.

ד.     חסינות חברי הכנסת (עניינית/מהותית/מקצועית ואישית/דיונית/פרוצדורלית)

החסינות מעניקה הגנה מיוחדת מפני מעצר והעמדה לדין, לחבר הכנסת כדי שיוכל למלא את תפקידיו כנציג העם כנדרש, ללא חשש מפני התערבות שלטונית, מבלי שיחשוש מיריבים פוליטיים או גורמים ברשויות השלטון שינסו לפגוע בעבודתו.

חסינות עניינית – (מהותית/מקצועית), החוק פוטר את חבר הכנסת מאחריות פלילית או אזרחית על מעשים שעשה או אמר בעת מילוי תפקידו ולמען מילוי תפקידו.

חסינות אישית – (דיונית פרוצדוראלית)חבר5 כנסת חסין, בתקופת כהונתו, מפני מעצר לגבי עבירות שעבר ואשר אין להן כל קשר לתפקידו כח"כ. חסינות זו גם מגינה עליו מפני חיפוש בדירתו, בגופו או בחפציו. עד יולי 2005 היה חבר הכנסת חסין גם בפני משפט (חסינות בפני דין פלילי). חסינות זו זו ניתנה להסרה ע"י הכנסת לאחר דיון במליאה. הבקשה להסרת חסינות הועברה לכנסת ע"י היועץ המשפטי לממשלה.

החל מיולי 2005 – אין חסינות אישית לחברי הכנסת בפני דין פלילי. ח"כ, שמוגש נגדו כתב אישום, יכול לבקש שהכנסת תקבע לו חסינות בפני דין פלילי לגבי האשמה שבכתב האישום. במקרה זה יכולה הכנסת לדון ולהחליט, בתנאים מסוימים להעניק חסינות לח"כ.        

ה.    זכויות ומגבלות חבר הכנסת

חבר הכנסת נהנה מהטבות שונות כגון שירותי דואר וטלפון, מנוי חינם על פרסומים ממשלתיים. מטרת הטבות אלו לאפשר לו למלא את תפקידו כראוי. הגבלות: נאסר עליו לעבוד בעבודה נוספת בשכר, אין הוא רשאי להשתמש בתוארו בפעולות שאינן קשורות לעבודתו הפרלמנטרית.

ו.      מבנה הכנסת ומוסדותיה

מליאה – כל חברי הכנסת באולם הישיבות של הכנסת, ויש וועדות הכנסת בהן דנים בהצעות חוק, בודקים תקנות שהותקנו ע"י הרשות המבצעת,טיפול בנושאים שהובאו בפני הכנסת, או דיון בעניינים שהובאו בפני הממשלה והיא החליטה להעבירם לכנסת.

ז.      תהליך החקיקה

הצעת חוק פרטית מובאת לאישור בפני יו"ר הכנס או סגניו לבדוק אם אין היא נוגדת ערכי יסוד.אח"כ מובאת לדיון מוקדם בכנסת. בסוף הדיון עורכים הצבעה אם להמשיך בהליך החקיקה. זהו שלב הקריאה הטרומית. אם הוחלט להמשיך ההצעה עוברת לוועדה הרלוונטית אשר מכינה את הנוסח לקראת קריאה ראשונה.

הצעת חוק ממשלתית: הדיון מתקיים במסגרת הממשלה והשרים מצביעים על ההצעה. לאחר מכן עוברת ההצעה לקריאה ראשונה.

קריאה ראשונה: הכנסת דנה בשאלה אם נחוץ חוק בעניין בו עוסקת ההצעה. השר או הח"כ מציג את הצעת החוק מול חברי הכנסת במליאה, ומתקיים דיון כללי. המציע את הצעת החוק משיב לחברי הכנסת המתנגדים להצעתו ומתקיימת הצבעה. אם מחליטים לקבל את הצעת החוק מעבירים אותה לועדת הכנסת המתאימה.

קריאה שנייה: הצבעה על כל סעיף וסעיף של ההצעה. היא מתבצעת לאחר שלב הדיון בוועדה- בו בודקים כל סעיף של ההצעה, שומעים חוות דעת של מומחים המוזמנים לישיבות הוועדה ומנסחים אותה לקראת הקריאה השנייה. לדיון בוועדה יש חשיבות רבה כיוון שהוא מאפשר לנציגי סיעות הקואליציה והאופוזיציה להשפיע על הניסוח ועל התכנים של החוק.

קריאה שלישית: השלב השלישי כשלעצמו הוא הקריאה והיא קריאה פורמאלית יותר. היות והקריאה השנייה היא קריאה לפי סעיפים, למען הסדר הטוב מצביעים על סך החוק כולו. לעיתים באותה ישיבה.

פרסום החוק: חוק לא נכנס לתוקף עד שלא מפרסמים אותו (חוק הפומביות- מבטא דמוקרטיה)

החוק מפורסם ב"רשומות", חוברות המודפסות ע"י המדינה ובהן מפרסמים הצעות חוק, חוקים ותקנות. זאת כדי לממש את העקרונות הדמוקרטיים של זכות הציבור לדעת ושלטון החוק המחייב לפרסם את החוק בפומבי. הפרסום ב"רשומות" מקנה תוקף משפטי לחוקים ולתקנות של רשויות השלטון.

ח.    חקיקה ראשית ומשנית

חקיקה ראשית - החקיקה הנעשית בכנסת

חקיקה משנית – הוראות לביצוע החוק באמצעות תקנות וצווים. אסור שחקיקה משנית תעמוד בסתירה לחקיקה ראשית.

ט.    הצעת חוק פרטית וממשלתית

פרטית – מוצעת על ידי חבר כנסת או כמה ח"כים.

ממשלתית – יזומה על ידי הממשלה.

י.       הרשות המבצעת

כוללת את ראש הממשלה והשרים. ראש הממשלה חייב להיות חבר כנסת וסגני השרים. שרים לא חייבים.

 

 

יא. כינון הממשלה

לאחר שנודעו תוצאות הבחירות, יזמין הנשיא אליו את המועמד בעל הסיכויים הרבים ביותר להרכיב ממשלה. הוא מכונן את הממשלה ומביאה לאישור הכנסת.

יב.  ממשלה קואליציונית

ממשלה המורכבת מצירוף של כמה מפלגות כדי לזכות בתמיכת רוב חברי הכנסת.

יג.   מעמד ראש הממשלה

קול ראש הממשלה שווה לקול של כל שר. הוא אינו רשאי לשנות את חלוקת התפקידים בין השרים, לבטל או למנות ועדות שרים וכו'. שינויים אלו ניתן לבצע רק על פי החלטת הממשלה. הוא רשאי לפטר שרים.השב"כ והמוסד כפופים ישירות לראש הממשלהומשרדו מופקד על יחידות ממלכתיות כגון הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ועוד, מערכת יועצים מיוחדים מוסרים בידיו מידע על נושאים מרכזיים ומקנים לו יתרון במידע על פני השרים.

יד.  סמכויות הממשלה

הממשלה אחראית על קביעת מדיניות וביצועה,קובעת תקנות (חקיקת משנה) ותקנות לשעת חירום, תקנות הגנה.

טו.אחריות ממשלתית ומיניסטריאלית

הממשלה כולה נושאת באחריות לכל ההחלטות והפעולות שקיבלה וביצעה כגוף אחד, וכן למעשה של כל אחד מהשרים. השרים מקבלים עליהם את מרות הממשלה ואת החלטותיה, ואין הם יכולים לחלוק על פעולות ראש הממשלה או על פעולות שרים אחרים שהתקבלו בהצבעת רוב בממשלה.שר יכול להאבק בהחלטות בתוך הממשלה אך אינו רשאי לצאת בפומבי כנגד החלטת הממשלה.

אחריות מיניסטריאלית – מוטלת על כל שר מתוקף היותו שר הממונה על ביצוע מדיניות משרדו השר אחראי גם לדברים שנעשו במשרדו ללא ידיעתו, או בניגוד להוראותיו.

טז.היועץ המשפטי לממשלה

אחראי על שמירת שלטון החוק במובן המהותי ערכי. עליו להגן על האינטרס הציבורי מפני פגיעה אפשרית על ידי רשויות השלטון. הוא משמש כראש התביעה הכללית מטעם המדינה, מייעץ לממשלה בתחום המשפטי, בהכנת חוקים, ומיצג את רשויות המדינה בבתי משפט. מתמנה על ידי הממשלה לפי המלצת שר המשפטים.הממשלה מוסמכת להעבירו מתפקידו. החלטותיו עצמאיות על פי שיקול דעתו בלבד.

יז.   חוק יסודות המשפט

בשנת 1980 נחקק חוק "יסודות המשפט", שקבע כי במקרה בו אין חקיקה או תקדים (פסק דין לדוגמא) בנושא מסוים, יש לשפוט לפי "עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל". חשוב לציין שאין הסבר מפורש למונח "מורשת ישראל", ושופטים שונים מעניקים למונח זה משמעויות שונות. בשנת 1984 ביטלה הכנסת את כל שרידי החקיקה העותמאנית, אך כמה מן הפקודות והחוקים מימי המנדט עדיין תקפים בישראל.

יח. לקונה

כאשר אין חקיקה או פסיקה מפורשת בנושא מסוים.

יט. סוגי משפט (חוקתי, פלילי, אזרחי)

משפט חוקתי – קונסטיטוציוני:

מערכת הכללים שמסדירה את פעולות רשויות השלטון, את יחסי הגומלין ביניהן ואת זכויות האדם והאזרח במדינה. המשפט החוקתי פועל על פי רוב לפי החוקה, ובישראל על פי חוקי היסוד וחוקים משמעותיים אחרים (דוגמת חוק השבות). כאשר רשות שלטונית פוגעת בערכי היסוד של המדינה, יש לשפוט על פי המשפט החוקתי. המשפט הפלילי והאזרחי נגזרים מן המשפט החוקתי.

משפט פלילי:

מערכת הדינים שקובעים מהם הפשעים  המסכנים את שלום המדינה ובטחון החברה, ומהם העונשים ההולמים לעבירות אלו. במשפט פלילי המדינה תובעת אדם או מוסד שביצע עבירה פלילית, באמצעות המשטרה, הפרקליטות והיועץ המשפטי. זאת מפני שתפקיד המדינה לשמור ולהבטיח את הסדר הציבורי. העבירות נחלקות לשלושה סוגים: חטא – העונש הוא קנס כספי או מאסר עד חודש ימים בתוספת קנס כספי, עוון – העונש הוא קנס כספי או מאסר בין חודש ימים לשלוש שנים בתוספת קנס כספי, פשע – העונש הוא קנס כספי או מאסר בין שלוש שנים למאסר עולם בתוספת קנס כספי.

משפט אזרחי:

משפט אזרחי עוסק ביחסים בין אדם לחברו, שנקבעו בהסכמים, בחוזים או מתוקף חוק. בדרך כלל במשפט אזרחי התובעים והנתבעים הם אזרחים או מוסדות לא ממשלתיים, אם כי גם המדינה יכולה להיות תובעת או נתבעת. במשפט אזרחי אין עונש אלא רק חובת תשלום כספי, החזרת נכס או קיום חוזה.

כ.      תפקידי הרשות השופטת

הרשות השופטת מגינה על שלטון החוק במדינה. בתי המשפט משמשים ליישב סכסוכים, מבקרים את חוקיות פעולות השלטון ומגינים על האזרחים.

כא.           עקרון עצמאות ואי תלות הרשות השופטת

-          הרשות השופטת היא עצמאית ואוטונומית. זהו חלק חשוב מעיקרון הפרדת הרשויות; בתי המשפט חייבים להבטיח את אי תלותם כדי לקיים את הצדק והשוויון שהם אמונים עליו. כמו כן, עצמאות הרשות השופטת מבטיחה תדמית אובייקטיבית והוגנת בעיני הציבור. בחוק יסוד: השפיטה מעוגנת עצמאותה של הרשות השופטת, בכך שנאמר כי השופט אינו כפוף לאיש, אלא לחוק הכתוב בלבד. הכנסת (כלומר הרשות המחוקקת) לא יכולה לבטל רטרואקטיבית (בדיעבד, לאחר הקבלה) פסקי דין. ביכולתה רק לשנות את החוק, ואז להבא הפסיקות בנושא יהיו שונות.

-          עיקרון הסוביודיצה, מנוי שופטים ע"י ועדה מיוחדת הבוחרת שופטים לפי שיקולים מקצועיים ולא פוליטיים, ותנאי העסקה גבוהים, שומרים על אי התלות. גם לשופטים יש חסינות.

כב.הליך הוגן

הזכות להליך הוגן: הזכות להליך משפטי הוגן היא הזכות הדמוקרטית שמבטיחה את השוויון ברשות השופטת. הזכות להליך הוגן מורכבת מן העקרונות הבאים:

-          כל אדם העומד לדין ייחשב חף מפשע עד שתוכח אשמתו. התביעה חייבת להוכיח את דבר העבירה.

-          כל אדם זכאי להגנה בבית המשפט. מי שאינו מסוגל לממן לעצמו סניגור, המדינה תסייע לו ותמנה לו סניגור ציבורי.

-          כל אדם שנמצא אשם רשאי לערער על פסק הדין, וכמו כן לדרוש משפט חוזר אם נתגלו ראיות חדשות. גם התביעה זכאית לערער על פסקי דין ולהביאם לערכאה גבוהה יותר.

-          על השופטים לשפוט לפי חוקי המדינה.

-          הכל שווים בפני החוק.

-          על הצדק לא רק להיעשות אלא גם להיראות, ולכן הדיונים ייערכו בדלתיים פתוחות בהתאם לעיקרון פומביות הדיון.  במקרים חריגים ניתן לקיים דיון בדלתיים סגורות.

-          עם מינויים לתפקיד, השופטים מצהיר אמונים לחוק המדינה ומבטיח לשפוט בצדק ובשוויון. על השופט לפסול עצמו מהרכב בית דין אם המשפט או הנאשמים קשורים אליו אישית.

כג.  סוביודיצה

איסור פרסום ועיסוק פומבי בנושא שנידון בבית המשפט. זאת כדי להגן על אי תלות בית המשפט ולהבטיח הליך הוגן. כדי שלא תהיה התנגשות עם זכות הציבור לדעת, מותר לעיתונות ולתקשורת לספק מידע עובדתי על דיונים משפטיים, כל עוד אין נקיטת עמדה או חשד להטיית דין.

כד. הליך מינוי שופטים – מקצועיות או יצוגיות

יש הטוענים כי הרכב השופטים הממונים צריך לשקף את החברה הישראלית (מיעוטים, נשים, בני עדות שונות וכולי...) ואחרים טוענים שבית המשפט אינו בית

הנבחרים, ולכן השיקול היחיד צריך להיות איכות השופט ורמת עבודתו.

כה.            מרות הדין

אין מרות על מי שיש לו סמכות שפיטה. כלומר השופט כפוף לחוק (לדין) בלבד.

כו.  גישה פורמליסטית

יש שופטים בעלי גישה מצמצמת ("פורמליסטית"), האוכפים את החוק כלשונו. הם סבורים שאם אין חוק מפורש עליהם להמנע משפיטה. עניינים אלה מוחזרים לרשות המחוקקת.

כז.  גישה אקטיביסטית

ישנם שופטים בעלי גישה מרחיבה ("אקטיביסטית"), שדוגלים בכך שזכות השופט היא גם לפרש את החוק ולהקנות לו משמעות על פי עקרונות הדמוקרטיה.

כח.           מבנה הרשות השופטת

קיימת מערכת בתי משפט רגילים (שלום, מחוזי ועליון) ובתי משפט מיוחדים (דתיים, צבאיים, תעבורה, עבודה) הדנים בעניינים בעלי אופי מיוחד הדורשים מומחיות.

כט.           ערכאות שיפוטיות: בית משפט שלום, מחוזי, עליון, בג"ץ

הערכאה הראשונה היא בית המשפט השלום. כמעט בכל עיר בארץ ישנו בית משפט שלום, בו יושב על פי רוב שופט אחד. סמכויותיו: במשפט פלילי לדון עד שבע שנות מאסר, ובמשפט אזרחי לדון בתיקים שערכם הכספי אינו עולה על גובה מסוים שמתעדכן מעת לעת בחוק.

בית המשפט המחוזי יכול לשמש לערכאה ראשונה או שנייה. כערכאה ראשונה ביכולתו לדון בכל משפט שלא מתאים לבית המשפט השלום (לדוגמא בתביעות שהעונש המירבי בהן יכול להגיע ליותר משבע שנות מאסר). כערכאה שנייה ביכולתו לדון בערעורים על החלטת בית המשפט השלום ולבטל בעת הצורך את פסיקותיו. הרכב השופטים במחוזי  - אחד או שלושה שופטים.

בית המשפט העליון יושב בירושלים, ופסיקתו מחייבת את כל בתי המשפט הנמוכים ממנו וכמו כן את רשויות השלטון. השופטים יושבים בהרכבים של שלושה עד תשעה שופטים, ובמקרים נדירים אחד עשר. בית המשפט העליון משמש כבית משפט עליון לערעורים פליליים ואזרחיים וכבית משפט גבוה לצדק. כבית משפט עליון לערעורים, הוא פוסק כערכאה שנייה ושלישית לבית המשפט המחוזי. פסיקתו היא סופית פרט למקרים נדירים בהם מתקיים דיון שני בהרכב מלא.

כבית דין גבוה לצדק בית המשפט העליון דן כערכאה ראשונה ויחידה בעניינים שבין האזרח לרשויות השלטון. בג"ץ פועל רק כאשר פנו אליו בעתירה בכתב.  

ל.      עתירה

פניה / תביעה המוגשת לבג"ץ

לא.           צווים שיכול בג"ץ להוציא

בסמכות בג"ץ להוציא את הצווים הבאים:

1.       צו הביאס קורפוס – (המונח לקוח מהמשפט הבריטי). צווי שחרור. הנאשם מובא לבית המשפט להוכיח את אי חוקיות מאסרו או מעצרו. תקף גם על מי שאושפז בכפייה בבית חולים לחולי נפש.

2.       צווי עשה וצווי אל תעשה – בית המשפט נותן לרשויות הוראות לעשות או לא לעשות דבר מה.

3.       צווי איסור וצווי בירור – איסור לבית דין מיוחד (לדוגמא בית דין צבאי) לדון בעניין מסוים, או חובת בירור כללי הדיון של בית דין בערכאה נמוכה יותר.

4.       צווי "מי שמך" – צו זה יכול להפסיק את כהונתו או מינויו של אדם שהתמנה לתפקיד שלא לפי החוק או הנהלים.

לב.הפרדת רשויות ועירוב רשויות בישראל

הפרדת הרשויות באה כדי לפזר את העוצמה בין שלושת רשויות השלטון ולייעל את עבודת הרשויות. מונע עריצות ופגיעה בזכויות אדם. עקרון זה מתממש באמצעות מערכת איזונים ובלמים המגדירה את יחסי הגומלין בין הרשויות. לכל רשות יש סמכות ייחודית אך לא מוחלטת בתחומה, כלומר יש עירוב סמכויות בתחומים שונים.

לג.  פיזור עוצמה

מונע ריכוז הכח בידי רשות אחת ומונע עריצות ושרירותיות של השלטון, ומבטיח שמירה על זכויות אדם.

לד. איזונים ובלמים       

מערכת המגדירה את יחסי הגומלין בין הרשויות – עירוב מצד אחד והפרדה מצד אחר. זוהי מערכת איזונים ובלמים.                                       

 

ב ה צ ל ח ה בס"ד!!!

 

חזרהחזרה
.לראש הדף.
.
האתר פותח באמצעות תוכנת כליקיט לוגו לניהול תכנים ואתרי אינטרנט